בתערוכה שמונה זוגות של אמנים העובדים יחד. רוב האמנים לא הציגו מעולם כיחידים, ואמנותם מעולם לא התגלמה מחוץ למערכת הזוגית. מדובר בתופעה ייחודית לאמנות העכשווית: בשנות השישים והשבעים החלו לצוץ צמדי האמנים הראשונים, וכיום כבר פועלים עשרות צמדים כאלה. יחד הם יוצרים מיצבים, מיצגים, תצלומים, עבודות וידאו ואפילו ציורים, מדיום מסורתי הדורש, לכאורה, יד אחת של יוצר אחד.
לגבי אחדים מצמדי האמנים, הזוגיות היא נושא עיקרי בעבודתם - הכפלת דמויותיהם, התאומוּת המלאכותית שהם כופים על עצמם והחריגות שהיא פועל יוצא מכך, היותם משק אוטארקי המכיל ומכלכל את עצמו ללא צורך בהשתקפות חיצונית.
עצם העבודה בשניים מתבררת כערעור או כשיבוש מיתוסים רבי תהודה של האמנות - היחיד היוצר; אקט היצירה כדבר מה חשאי ופרטי, אפוף הילה של רומנטיות; נרקיס המתאהב בדמותו-שלו המשתקפת במים.
גם כשהזוגיות אינה נוכחת כנושא מובהק, צמדי האמנים המציגים כאן חותרים - מעצם נוכחותם הזוגית - תחת מיתוסים אלה, ומציעים אי-שקט מִגדרי בכל הקשור למעשה היצירה שבעבר יוחס בלעדית לאמן גבר, אינדיבידואל וגאון. הם מציעים את עצמם כיחידה אחת, כ"משהו" יותר מאשר כ"מישהו", לעתים כמותג, לעתים תוך הקצנת המימד החריג של הכפלת דמותם. בעצם החצנת היחידה היצירתית הכפולה שלהם מחבלים צמדי האמנים בתפישת האמן ההרואית, היחידאית והרומנטית. בעצם העבודה המשותפת הם מייצרים לעצמם שדה פעילות שיש מן ההקלה בצדו - אפשר להיות שם לא לבד.