דינה שצ'ופק מציגה כאן ארבעה ציורים מתעתעים מהסדרה נדוניה. כמו אצל סימן טוב, גם אצלה הציורים, בשמן על בד ובמכחולים דקיקים, מחקים בווירטואוזיות מלאכת יד נשית, סבלנית ושקדנית. כריות סרוגות דמויות תחרה בדגמים של בית ואורנמנט צמחי תורגמו כאן לציור מוקפד ומדויק עתיר פרטים המוגש באהבה כנדוניה של כלה לחתנה. המושג האנכרוניסטי והמקומם "נדוניה" – המחיר שמשלמת משפחת הכלה וההוכחה לכישוריה להפוך לרעיה טובה — מסמל את המצב הדכאני של הנשים כנתינות וכרכוש. אצל שצ'ופק הוא מוגש ללא התנצלות ומטופל בצורה מחויכת, מתוך עמדה נשית בוטחת ולא מאוימת. כמי שהתחנכה על ברכי המודרניזם המהפכני נוסח מלביץ, היא משתמשת בתחביר המינימליסטי כנקודת מוצא, אך מטעינה אותו בתכנים נשיים והופכת את הנחיתות של מלאכות היד למקור של העצמה, כוח ונדיבות.