גם במיצב שקיעה של דינה שנהב יש דמות על הרצפה (או על משטח מוגבה), אלא שכאן הדמות מכורבלת ומכוסה במעין שמיכת סאטן מעוטרת בדגם של שקיעה רומנטית ועשויה מ"נצנצים" ופאייטים בשלל צבעים. הניגוד בין הדימוי הרומנטי, בין הבד המרהיב המצופה בחומר הנוצץ והזול, לבין תפקודו ככיסוי על גוף אדם שוכב מעורר מחשבות על אזורי דמדומים ומצבים הזויים בין חיים למוות. האסוציאציות שמעלה בד המכסה גוף הן מגוונות. זה יכול להיות טלית, מגבת, או שמיכה לשימוש יומיומי וגם בד לכיסוי גופה אחרי פיגוע ברחוב. השקעת העבודה העצומה במלאכת הציפוי וההדבקה, שנמשכה חודשים רבים, מעניקה ליצירה איכויות טקסיות וכוחות מאגיים ומטעינה אותה במשמעויות של חמלה, הצלה וריפוי, כאילו הגאולה נמצאת בפרטים הקטנים. במלאכה הסיזיפית והתרפויטית הזאת שיקעה האמנית את הייאוש והאי-נחת מאימי הפוליטיקה המקומית, כאילו היא מפיצה "הילינג" סמלי למזרח התיכון כולו. שמה של העבודה שקיעה מציין דעיכה ומוות, אך הדימוי עצמו עשוי להיראות גם כקרני שמש מפציעות ומכאן להצביע על זריחה ולידה מחדש.