האישה השעירה של מיטל כץ-מינרבו היא בובת ענק עשויה מגזרי נייר קרפ צבעוני המתבוססת בשפעת ממתקיה. הבובה, שפלג גופה העליון תלוי כחפץ מהתקרה וחלקה התחתון שרוע על הרצפה, עשויה על פי המסורת של הפיניאטה, טקס-משחק ילדים נפוץ באמריקה הלאטינית בעיקר בימי הולדת. בטקס זה חובטים הילדים, לפי תור, באמצעות מקל מעוטר, בבובת הפיניאטה התלויה מעל לראשם, עד שקרביה נפתחים וגשם סוכריות ניתך ממנה. כילידת ונצואלה ספגה כץ-מינרבו מסורות ופולקלור מקומיים ("שילוב גרוטסקי של געפילטע-פיש וסימון בוליבר", כדבריה), המוסיפים ממד עממי-קרנבלי ליצירתה. חוויית הפיניאטה נצרבה בזיכרונה כאירוע אלים ואכזרי, כמלחמת הישרדות של ילדים (והורים), כסיוט שלא נגמר. הבחירה בדמות של "אישה שעירה" (ולא כוכב, פרח או פרפר נחמד) מעצימה את הממד התוקפני (המחשבה שילדים יכו אישה כדי שיישפכו קרביה מעוררת צמרמורת) ומעמידה את דמותה כמטאפורה גרוטסקית להיות האישה סוג של קורבן אולטימטיבי.