עבודתה של מרב סודאי מבוססת על צילום עיתונות המתעד את אחד מאירועי הדמים של אינתיפדת אל-אקצא – זירת פיגוע ההתאבדות בקו 32א' בירושלים (יוני 2002). הסצנה, שהוגדלה לממדי ענק, עשויה בטכניקת רקמה ותפירה של פאייטים בשלל צבעי הקשת. הדימוי המוכר עד זרא מהחדשות, שלד האוטובוס העשן ושורת הגופות המכוסות ביריעות הניילון השחורות, הפך למסך נצנוצים זוהר ופתייני. הניגוד המצמרר שבין התוכן לבין הצורה, בין הנושא הטעון לבין האסתטיקה הקישוטית שבה הוא מטופל, נעשה כאן כמעט בלתי נסבל. מלאכת התפירה, שביצועה הסיזיפי והאובססיבי מחייב אורך רוח ושקט נפשי, הוסטה כאן למעין גירוש שדים המאפשר לאמנית להתמודד עם האימה. סודאי כמו התגייסה כאן למעין זק"א של האמנות. כמו אלה המנקים את "הזירה" ואוספים באובססיביות את שאריות הבשר כדי להשיבם לאדמה, כך היא מצרפת פרט לפרט ומתרגמת במלאכת מחשבת את הזוועה לקיטש, את השיגרה המדממת לדקורציה. באמצעות היפוך זה מותחת כאן סודאי ביקורת על קיהיון החושים, האטימות והאבסורד שבהתרגלות לשגרה הקטלנית.