עיסוק בגוף קיים גם אצל מיכל שמיר, אלא שאצלה מיוצג הגוף כבשר חיה (שור) בגודל טבעי, תלוי על אנקול אטליזים, בדומה לציור השור המפורסם של רמברנדט. סוכריות גומי בשלל צבעי הקשת – נחשים, חלזונות, עכבישים, תולעים, שיניים וביצי עין – הם כציפוי העור המכסה על הבשר. במלאכת מחשבת עדינה, הנראית כשיבוץ אבני חן, מסווה שמיר את הדימוי המפלצתי של בשר החיה המדמם. הזיקה בין בשר, גוף, קישוט ופיתוי באמצעות ממתקים העסיקה אותה גם בעבודות אחרות: היא כתבה על קירות בסוכריות מחרוזת, פיסלה אוביקטים דמויי גוף באמצעות צמר-גפן מתוק, גיהצה אשכולות של סוכריות מעוכות שנראו כמו פצעים פתוחים ויצרה וילון ממתקים נוסח עמי ותמי. העיסוק בבשר ובבעלי חיים נידון בספרות הפמיניסטית כחלק מהעיסוק בגוף וכאחד מביטויי המחאה של נשים כנגד המשוואה המקוממת אשה=טבע/ גבר=תרבות. פסל הבשר המתוק המוצג כאן הוא כעין גרסת ואניטס של המאה ה-21, אלא שבניגוד לציורי הטבע דומם מהמאה ה-17, שבהם הוצגה תפלות חיי הבשר והתכלותם באמצעות הפרי הבשל, כאן הריקבון והרעל אינם נרמזים אלא זוחלים חופשי בתוך אשכול בשר המגדניות.