גם בחלל דמוי בית הבובות הרומנטי שבנתה מירי צ'ייס משוכפל דימוי האישה האנונימית – אישה חסרת פנים הנבלעת בגודש העיטורים הסובבים אותה. מקור הדימוי בדיוקן דוגמנית שעובד במחשב לדגם המופיע שוב ושוב על גבי הטפטים, המיטה וארגז המצעים התואם. העיבוד הדיגיטלי – השטחת הדימויים, הכפלתם זה בזה ושיבוטם האינסופי למארגים דמויי פרחים וכוכבים – הופכים את האישה לפרח קיר, לטפט, לרהיט, לאורנמנטיקה חלולה. זהו ייצוג של נשיות סבילה נטולת מיניות, מתוקה ומענגת עין, הלכודה במעגל קסמים. אמנם ה"יופי" הוא הכוכב הראשי ביצירה של צ'ייס, יופי זוהר, מפתה ומפואר, אך מהר מאוד הוא מתגלה כחלול, חנוט וסדרתי. צ'ייס מעצימה כאן את כוחו הפתייני של הקיטש לפזר מסך עשן ולהרחיק את המתבונן מהמציאות. עיסוקה בהשטחת היופי הנשי, בשכפולו ובעיטורו מעלה שאלות על האופן שבו הוצגו נשים על ידי גברים במשך מאות שנים כקישוט לקיר, כתכולת כספת, כמקור לעונג הבעלות וכעילה לנחת אסתטית.