איברי מין זכריים מככבים גם במיצב הרצפה רב-איבר של יעל יודקוביק. מקבץ צפוף של מבנים פאליים זקורים כמגדלים, במרקמים ובגבהים שונים, מוכפל על ידי מראה עגולה המשמשת להם כבסיס. הרושם הכללי הוא של מעין נוף קרחוני פנטסטי, מעין יבשת, אי או שלולית שמזדקרים ממנו גופים בדיוניים. האובייקטים עשויים חומר שרוף טבול בסיד וצבועים בגוון ירקרק חולני. בעבודת יד עמלנית וסבלנית ניקבה יודקוביק באצבעותיה כבשיפודים את גושי החומר הבשרניים. הניקור, החירור והניקוב נעשו בקצב מונוטוני מחזורי עד ליצירת פני שטח דחוסים ואינטנסיביים. האסטרטגיה שבה היא בחרה – לייצר את הפאלוס מנוקב ומחורר ככברה, ובכך לבטל את מרכזיותו ואת שלמותו (ואולי אף להופכו לנקבי) – מפרשת מחדש את פרויד ולאקאן ומנסחת מיניות אחרת, אנדרוגינית, הנמצאת מחוץ לפילוח הנורמטיבי של ההבדל המיני. נראה כי אפילו לדימוי הכוחני ביותר, למסמן האולטימטיבי, יש חור (הרבה חורים). החסר מקנן גם בו.