Raw and Cooked - נא ומבושל

על התערוכה

התערוכה שכותרתה מעולם המטבח מבקשת להגיש את המושגים "נא" ו"מבושל" כהצעת התבוננות באמנות. המושגים עצמם שאולים ממשנתו של האנתרופולוג הצרפתי, קלוד לוי-שטראוס, אשר בשנות השישים של המאה העשרים פרסם את מחקריו על המיתוסים של אינדיאנים באמריקה. הספר הראשון בסדרה נקרא הנא והמבושל, והוא דן במיתוסים הנוגעים במעבר מאוכל נא לאוכל מבושל כמעבר סמלי מטבע לתרבות, כשלב מכונן לקראת ציביליזציה.

בעשורים האחרונים מתערער מעמדם של הנא והמבושל כמושגים בינאריים הבאים להנגיד את הפראי והמתורבת: הנא החדש (סושי לסוגיו, דגים נאים, סטיק טרטר או קרפצ'יו...) הוא נא מאתגר ומתוחכם. באמנות, כמו בהקשר הקולינרי, נדרש "חך" אנין כדי להתענג על האיכויות המיוחדות של הנא האמנותי המתגלם, לא פעם, באמצעים מינימליסטיים או במופעים אמנותיים גולמיים למראה, לכאורה לא מעובדים, לא עשויים ולא אפויים.

אף שחשיבה בינארית מצטיירת היום כפחות ופחות רלוונטית, יופיים של המושגים "נא" ו"מבושל" בעינו עומד, והמטאפוריות שלהם עודנה מפתה להחיל אותם על תחומים אחרים. לבדוק אותם ביחס לאמנות ולראות לאן זה יוביל; לדבר קולינרית, ולהתבונן באמנות.

חמשת האמנים בתערוכה מציגים טווח של נא ומבושל – דרך כל דרגות הנזילות והנוזליות שבין המצבים. מצבי ה"נא" מתגלמים בציור של אורנה ברומברג, אשר נדמה ילדי ובלתי אמצעי לחלוטין, וכן באובייקטים ובעבודות הווידיאו של ברק רביץ, שיש בהם לכאורה מינימום התערבויות מצד האמן. לעומתם, ניתן לזהות מקרים מובחנים של אמנות "עשויה היטב" בתצלומים המבוימים והמוקפדים של טל שוחט (המוצגים כמכלול, כתבשיל קדֵרה...), באובייקטים הפיסוליים המעובדים והמלוטשים של ראובן ישראל, ובלוחות הפורמייקה של סימה מאיר הנושאים דגמי רקמה מצוירים בטוש ברוב עמל.

בסופו של דבר, כצפוי לגבי מופעי אמנות עכשוויים, הדוחים מעליהם תבניות חשיבה של דבר וניגודו – הנא נמהל במבושל, הפשוט למראה מתברר כלא פשוט כלל. ההתחזות לדבר מה אחר משבשת את הניקיון של צמד הניגודים, והופכת למאפיין המתעתע המשותף לעבודות כולן.

רותי דירקטור
אוצרת