מספרי סיפורים

הנעדר-הנוכח של התערוכה הוא צילום של ג'ף וול - The Storyteller -1986. שם התערוכה הוא בהשראתו, כמחווה לו.
מי מספר שם סיפור? למי? אשה, ממוצא אינדיאני, לשני גברים. הם אינם מודעים לנוכחותינו, הצופים בהם, הם שקועים בסיפור.
מי הם מספרי הסיפורים כאן, בתערוכה? אמנים המבקשים לגולל סיפור. לאחר המופשט, לאחר המושג.
התערוכה הנושאת את שם צילומו של ג'ף וול היא פרק ראשון מתוך מכלול בן שני חלקים: הפרק השני - ללא כותרת - יוצג בהמשך, וינסה להציג את הקוטב המנוגד לפן מספרי הסיפורים, את האמנות בהתגלמותה החידתית והסתומה. בסוף המהלך אנחנו עשויים למצוא שמספרי הסיפורים ואמני ללא כותרת פחות רחוקים אלה מאלה ממה שנדמה. הרי סיפור המתגלם באמנות הוא לעולם משובש ומפותל, הנרטיב אינו ליניארי או חד משמעי, הנסתר רב על הנגלה.

התערוכה פותחת עם שלום מצפת, אמן נאיבי ואדם מאמין, אשר באמת ובתמים האמין ביכולת של הציור לספר סיפור. מהקצה השני של התערוכה נמצאים איציק רנרט ומירה פרידמן, מאיירים, חברים בקבוצת "אקטוס טרגיקוס", אשר מציעים ציור פיגורטיבי מלווה בטקסט, נתון בפורמט של ספר. גיס חמישי של סיפוריות בתוך עולם האמנות.
בין לבין, בין שלום מצפת לאיור, מוצגת קשת רחבה של אופני סיפור: דרך טקסט, וידאו, צילום, אובייקטים שונים וכמובן, עדיין - ציור.
עבודות הוידאו של בועז ארד, מייקל בלום, גיא בן נר, יוסי ברגר, נדב ויסמן, ליה שניידר & לירון לוי נשענות על מודלים שונים של סרטים (אנימציה, סרט אלם, סרטי טבע, סרטים תיעודיים, סרטים "אמנותיים" וכו') - וכמובן גם משבשות וממוססות את המודלים האלה.
צילומים מהסוג של ברי פרידלנדר או של טרייסי מופט, כמו הציורים של נורית דוד, לעולם מכילים קצה חוט של סיפור. הם עמוסים פרטים ויזואליים אותם אנחנו רואים – ואחר כך קוראים להם במילים.
ג'ניפר בר לב, דוד גינתון, אסי משולם ומיכל ספקטור משתמשים, בדרכים שונות, בטקסט עצמו - אותיות, משפטים, דפים שלמים, פורמט של ספר. כשהם מוצגים בהקשר של אמנות, אלה הם טקסטים מתמסרים וחמקניים כאחד – מציגים מראית עין של סיפור, אבל מתקיימים בסופו של דבר כאובייקט אמנותי, לא בהכרח קריא.

בזוית העין של מספרי סיפורים נמצא נוכח-נעדר נוסף, חלק מהתערוכה אבל מחוצה לה - ציור הקיר הגדול של אברהם אופק בכניסה לבניין האוניברסיטה, מול הגלריה. הציור המונומנטלי (1984-1988) הוא דוגמה נדירה בימינו לציור בהשראת ציורי קיר מהעבר - ציור שיש לו כיוון קריאה (מימן לשמאל), התפתחות עלילתית (גם אם סמלית ואלגורית), ציור שיש לראותו תוך כדי הליכה, הליכה המייצרת מהלך של קריאה.